השכונה החדשה
זהו, החלטנו. אנחנו מצטרפים לשכונה החדשה בקיבוץ. כמובן שהגבתי להחלטה המשותפת הזו כפי שאני מגיבה להחלטות באופן כללי. אחרי שהנהנתי עם ראשי תקף אותי פחד קיומי ולא ממש רציונלי, מייד אחר כך עלו להן מחשבות כפירה; בית? משכנתא? עכשיו? אנחנו הרי כל כך צעירים וכל החיים עוד לפנינו, עברו רק כמה רגעים מאז שירדנו שזופים ויפים מהמטוס מדרום אמריקה ומה אם נרצה לטוס מחר להודו לחצי שנה? או לבורמה? מה אז?
אבל האמת היא שעברו כבר שבע שנים מאז שנחתנו, יש לנו ילדה מתוקה בת שלוש וחצי ועוד אחד בדרך ואולי כבר הגיע הזמן שנעבור מפחית השימורים הקטנטנה והחיננית שהייתה פעם מרפאה וטרינרית ואחר כך מספרה לכלבים ואז הבית שלנו לבית עם פחות היסטוריה אבל שלנו.
אט אט מזדחלת לה הרגשה נעימה של בית מרווח ומואר שנעצב בעצמנו. אני כבר מדמיינת ריהוט מעץ מלא מיובא מלונדון, כמובן שאנחנו חייבים לקפוץ לכמה גלריות בברוקלין וברלין ולראות מה חדש.
המטבח חשוב, מאוד חשוב! המטבח הוא הרי לב ליבו של הבית, המקום שבו נוצרים זכרונות של אבא ואמא וחריימה וחמין. זהו! נגמרו הימים שבהם אוכלים פיצה משפחתית על הספה (האפורה) מאיקאה תוך כדי צפייה (ישירה) בבית הקלפים. מעתה נאכל ארוחות אורגניות מזינות ומשפחתיות על שולחן האוכל.
אולי אפילו אתחיל לאפות. הנה אני כבר מתחילה לדמיין עצמי עומדת במטבח מרווח כזה סקנדינבי שחור לבן עם עץ ממוחזר רוכנת מעל קיטצ'ן אייד אדום או אפור (אולי טורקיז)? ולשה בצק ממותק שיהפוך לעוגת פרוזן מפוארת. אין ספק בכלל שאני בדרך לגמר הבא של מאסטר שף.
אחרי שאסיים לאפות אגש עם כוס יין אדום למרפסת, שם יחכה לי דק עץ, ריהוט גן נח ומפנק ונוף עוצר נשימה.
זהו, החלטנו. אנחנו מצטרפים לשכונה החדשה בקיבוץ. כמובן שהגבתי להחלטה המשותפת הזו כפי שאני מגיבה להחלטות באופן כללי. אחרי שהנהנתי עם ראשי תקף אותי פחד קיומי ולא ממש רציונלי, מייד אחר כך עלו להן מחשבות כפירה; בית? משכנתא? עכשיו? אנחנו הרי כל כך צעירים וכל החיים עוד לפנינו, עברו רק כמה רגעים מאז שירדנו שזופים ויפים מהמטוס מדרום אמריקה ומה אם נרצה לטוס מחר להודו לחצי שנה? או לבורמה? מה אז?
אבל האמת היא שעברו כבר שבע שנים מאז שנחתנו, יש לנו ילדה מתוקה בת שלוש וחצי ועוד אחד בדרך ואולי כבר הגיע הזמן שנעבור מפחית השימורים הקטנטנה והחיננית שהייתה פעם מרפאה וטרינרית ואחר כך מספרה לכלבים ואז הבית שלנו לבית עם פחות היסטוריה אבל שלנו.
אט אט מזדחלת לה הרגשה נעימה של בית מרווח ומואר שנעצב בעצמנו. אני כבר מדמיינת ריהוט מעץ מלא מיובא מלונדון, כמובן שאנחנו חייבים לקפוץ לכמה גלריות בברוקלין וברלין ולראות מה חדש.
 |
| התמונה מכאן |
המטבח חשוב, מאוד חשוב! המטבח הוא הרי לב ליבו של הבית, המקום שבו נוצרים זכרונות של אבא ואמא וחריימה וחמין. זהו! נגמרו הימים שבהם אוכלים פיצה משפחתית על הספה (האפורה) מאיקאה תוך כדי צפייה (ישירה) בבית הקלפים. מעתה נאכל ארוחות אורגניות מזינות ומשפחתיות על שולחן האוכל.
אולי אפילו אתחיל לאפות. הנה אני כבר מתחילה לדמיין עצמי עומדת במטבח מרווח כזה סקנדינבי שחור לבן עם עץ ממוחזר רוכנת מעל קיטצ'ן אייד אדום או אפור (אולי טורקיז)? ולשה בצק ממותק שיהפוך לעוגת פרוזן מפוארת. אין ספק בכלל שאני בדרך לגמר הבא של מאסטר שף.
אחרי שאסיים לאפות אגש עם כוס יין אדום למרפסת, שם יחכה לי דק עץ, ריהוט גן נח ומפנק ונוף עוצר נשימה.
 |
| התמונה מכאן |
זה יהיה פשוט נהדר! הבית החדש הזה. ובינתיים.... בינתיים אני פורשת לספה האפורה שלי מאיקאה עם הפיקה והפסטה וזואי הארט.
שיהיה סוף שבוע נפלא ואל תשכחו לבקר אותי ביפו השבוע, אני מגיעה לשוק הפשפשים ביום ראשון הקרוב לשבוע אחד עם חברות טובות והמון דברים יפים:
חמוטל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה