דפים

יום רביעי, 8 ביוני 2016

אריגה או הדפסה?

לא הרבה יודעים אבל אני בעצם אורגת. באמת. לפני 200 שנים בערך סיימתי שנה א' בשנקר ושאלו אותי במה אני רוצה להתמחות. היו ארבע אפשרויות: תפאורה, סריגה, הדפסה ואריגה.

תמונה מכאן


התלבטתי בין הדפסה ואריגה. מצד אחד סדנת ההדפסה הייתה אחד המקומות האהובים עליי בלימודים; הריח הממכר של הצבע, המהירות שבה הכל קורה, חותכים שבלונה או מצלמים רשת, מניחים, מעבירים מגב, משנים זווית, מעבירים עוד מגב, זה כל כך כייף ומשחרר!


אנדי וורהול מדפיס


ההדפס של וורהול


מצד שני יש איזה קסם באריגה, הייתי רחוקה מלהבין אותו בסוף שנה א' אבל הוא בהחלט משך אותי. לעמוד מול מערכת חוטים ענקית ולהחליט אילו חוטים עולים למעלה ואיזה חוט עובר עובר ביניהם, זה מדהים. החלטתי להתמחות באריגה.


תמונה מפה


אחרי הלימודים עבדתי בכל מיני עבודות. עיצבתי מצעים ומוצרי טקסטיל לחברות קטנות וגדולות. בסוף הגעתי למפעל קטן בבני ברק שנקרא רמטקס. עיצבתי שם בדי ריפוד ווילונות, בעיקר לארצות הברית. אין הרבה עבודה בתחום הזה בארץ, וכמעט שאין מפעלים יותר. רוב המעצבות יושבות בסטודיו, שולחות הוראות במייל למפעל רחוק רחוק, מקבלות דוגמאות בדואר, מתקנות ומחכות שוב לדוור. ברמטקס יש אולם ייצור לא גדול עם נולים גדולים ורועשים. לקח לי בדיוק שנייה וחצי להתאהב וחצי יום להתנדב לעצב בד פייזלי ארוג, צבעוני ו50% ממוחזר שגם לא מתפרק אחרי שהוא יורד הנול. שלושה שבועות אחרי שלחנו דוגמאות לחברה גדולה בארצות הברית, המעצבת בחרה צבעים ובשבועות הבאים כל פעם שירדתי לאולם הייצור ראיתי איך הנולים הענקיים מנגנים ואורגים את בד הפייזלי שלי. אין לי מילים לתאר את התחושה!


עברו שבע שנים ומצאתי את הבד באי ביי! והוא אפילו בסייל (:


כל זה קרה סך הכל לפני שבע שנים, גל עוד לא נולדה ומן הסתם היה לי הרבה יותר זמן פנוי. בלי להבין באמת את הכיוון לא הפסקתי לעבוד ולחפש. בערבים לימדתי הדפסה ולפעמים גם הוספתי פרויקטים שנמשכו לתוך הלילה. 


הצורך הזה ללמד מלווה אותי כל הזמן, אני אוהבת לקחת פסק זמן, לפגוש אנשים מעניינים ולראות את הניצוץ הזה בעיניים כשהכל מתחבר ומשהו חדש קורה. התוצרים האלו מהסדנאות הם תמיד כל כך מיוחדים וחד פעמיים, אי אפשר לחזור על הדפס פעמיים.


סדנא שהעברתי בסטודיו המקסים של זהר שחם

סדנת חותמות וכריות

צבעים מיוחדים לבד אצלי בסטודיו



בחודש יולי אעביר שלוש סדנאות שונות בסטודיו שלי בקיבוץ נחשון ואשמח אם תיקחי בהן חלק. 



ב-21.7 תתקיים סדנת אריגה, נארוג בד קטן כמו בתמונה.


התמונה מכאן

ב-22/7 תתקיים סדנת חותמות וכריות. נלמד להכין חותמת מלינוליאום ונחתים כרית בצבעים מיוחדים לבד.


סדנת חותמות וכריות

ב-29/7 תתקיים סדנת כריכת מחברות לאמהות ובנות. נלמד לתפור שלושה סוגים שונים של כריכה ידנית.





לפרטים והרשמה:
חמוטל - 054-7801487 

תודה,
חמוטל





יום שישי, 27 במרץ 2015

השכונה החדשה

זהו, החלטנו. אנחנו מצטרפים לשכונה החדשה בקיבוץ. כמובן שהגבתי להחלטה המשותפת הזו כפי שאני מגיבה להחלטות באופן כללי. אחרי שהנהנתי עם ראשי תקף אותי פחד קיומי ולא ממש רציונלי, מייד אחר כך עלו להן מחשבות כפירה; בית? משכנתא? עכשיו? אנחנו הרי כל כך צעירים וכל החיים עוד לפנינו, עברו רק כמה רגעים מאז שירדנו שזופים ויפים מהמטוס מדרום אמריקה ומה אם נרצה לטוס מחר להודו לחצי שנה? או לבורמה? מה אז?
אבל האמת היא שעברו כבר שבע שנים מאז שנחתנו, יש לנו ילדה מתוקה בת שלוש וחצי ועוד אחד בדרך ואולי כבר הגיע הזמן שנעבור מפחית השימורים הקטנטנה והחיננית שהייתה פעם מרפאה וטרינרית ואחר כך מספרה לכלבים ואז הבית שלנו לבית עם פחות היסטוריה אבל שלנו.

אט אט מזדחלת לה הרגשה נעימה של בית מרווח ומואר שנעצב בעצמנו. אני כבר מדמיינת ריהוט מעץ מלא מיובא מלונדון, כמובן שאנחנו חייבים לקפוץ לכמה גלריות בברוקלין וברלין ולראות מה חדש.


התמונה מכאן

המטבח חשוב, מאוד חשוב! המטבח הוא הרי לב ליבו של הבית, המקום שבו נוצרים זכרונות של אבא ואמא וחריימה וחמין. זהו! נגמרו הימים שבהם אוכלים פיצה משפחתית על הספה (האפורה) מאיקאה תוך כדי צפייה (ישירה) בבית הקלפים. מעתה נאכל ארוחות אורגניות מזינות ומשפחתיות על שולחן האוכל.




אולי אפילו אתחיל לאפות. הנה אני כבר מתחילה לדמיין עצמי עומדת במטבח מרווח כזה סקנדינבי שחור לבן עם עץ ממוחזר רוכנת מעל קיטצ'ן אייד אדום או אפור (אולי טורקיז)? ולשה בצק ממותק שיהפוך לעוגת פרוזן מפוארת. אין ספק בכלל שאני בדרך לגמר הבא של מאסטר שף.



אחרי שאסיים לאפות אגש עם כוס יין אדום למרפסת, שם יחכה לי דק עץ, ריהוט גן נח ומפנק ונוף עוצר נשימה.

התמונה מכאן

זה יהיה פשוט נהדר! הבית החדש הזה. ובינתיים.... בינתיים אני פורשת לספה האפורה שלי מאיקאה עם הפיקה והפסטה וזואי הארט.

שיהיה סוף שבוע נפלא ואל תשכחו לבקר אותי ביפו השבוע, אני מגיעה לשוק הפשפשים ביום ראשון הקרוב  לשבוע אחד עם חברות טובות והמון דברים יפים:

חמוטל




יום שני, 22 בדצמבר 2014

כשמחשבה הופכת לבד

כשהייתי בת שש ארזנו בארגזים את הבית וטסנו לספרד.
גרנו בעיירה קטנה צפונית למדריד שדיברו בה רק ספרדית וקראו לה בורגוס.
אולי זה בגלל שהייתי קטנה ואולי זה בגלל שככה הזכרון עובד 
אבל המחשבה על ספרד מעוררת בי בעיקר פלשבקים של מראות וריחות וצבעים

כמו למשל קור
אבל אמיתי
של אירופה
וריח של ערמונים קלויים
ומראה של ערמונים קלויים בעיתון

צילום:שמואל גולומב (אבא)

ועצים ערומים ערומים בשדרה



צילום: שמואל גולומב (אבא)

אחר כך באביב הכל הפשיר
והעצים לבשו ירוק
אגמים מקרח הפכו חזרה למים 


ומפלים קטנים הופיעו לצד הכביש


צילום: שמואל גולומב (אבא)




ובקיץ? בקיץ חזרנו הביתה
ופה הכל בדיוק הפוך
הקיץ כל כך חום וצהוב



סוף הקיץ בקיבוץ נחשון



והחורף 
כמה שהוא ירוק




חורף בקיבוץ



ולמרות כל הירוק הזה שמקיף אותי עכשיו 
כשאני חושבת על חורף
עולות התחושות האפורות
של הענפים שמתחברים להם 



תמונה שצילמתי ועיבדתי בניו יורק בסנטרל פארק



כל כך מתחברים 

שלרגע מבקשים להפוך לתמונה אחת










כלומר לריפיט







כלומר לבד








ואז לכרית 
או לקלמר




צילום: איה וינד


צילום: איה וינד

תודה וחורף נעים וירוק,
חמוטל


יום רביעי, 6 באוגוסט 2014

כשהתותחים שקטים המוזות רועמות


כבר יומיים שקט
רק שישאר שקט
האופטימיות כבר מזדחלת חזרה
כזו אני
אופטימית חסרת תקנה
תמיד רואה את חצי הכוס המלאה
בטוחה שמכאן יהיה רק טוב

Lily Moon (התמונה מכאן) 

גם המוזה מתגנבת חזרה
לאט ובזהירות
והעפרון מגמגם
ואני
אני אופטימית 
מחר הוא כבר יחזור לצייר

מתוך היומן שלי שיוצא ממש בקרוב


תודה,
חמוטל


יום רביעי, 30 ביולי 2014

בית ישן - בית חדש



סבא שלי נולד לפני 93 שנים בתל אביב.
 בגיל 16 הוא התגייס לפלמ"ח ופגש את חסידה, סבתא שלי. 
שניהם לחמו במלחמת השחרור ובאחד הקרבות בדרך לירושלים סבא ניסה לפרק פצצה בעצמו ונפצע מאוד קשה. 
ככה אני זוכרת אותו, בדיוק כמו בתמונה, קצת נכה, עם הרבה מאוד קרחת אבל גם מאוד חיוני וחכם ושובב ומצחיק וגיבור.

לפני חמש שנים הוא נפטר והשאיר אחריו משפחה אחת המומה ובית כזה של פעם ברמת השרון.
תומר, אני והחתולה עברנו לגור בבית, אחרי שנתיים גם גל הקטנה הצטרפה.

את הז'קט סבתא חסידה תפרה ורקמה
מה שבאמת מדהים בבית זה החצר שלו.
 כל חורף הגרברות האדומות פורחות והדשא מתמלא בתלתנים, חמציצים וכובע נזיר. 
בכניסה צומחים צמחי תבלין ארץ ישראלים ששתלנו כשעברנו, כשמזג האויר נעים אני יוצאת לחצר עם עפרון ומחברת ורושמת את צמחי התבלין העונתיים.

גרברה אדומה



 לואיזה שציירתי בגינה 


ביום ראשון הבא אנחנו עוברים לקיבוץ נחשון, שם תומר גדל. אני מאוד מתרגשת וגם קצת עצובה. אחרי חמש שנים אני מרגישה שזו הפרידה האמיתית מסבא יוסי.
גל ואני בסלון
בקיבוץ מחכה לנו דירה קטנה וחמודה. חדר השינה היה פעם המזכירות של הקיבוץ ובמטבח הייתה מספרה. 

אני בעיקר מתרגשת מהצריף הקטן שתומר משפץ, בקרוב מאוד הוא יהפוך להיות הסטודיו החדש שלי.
יש בו די הרבה מקום וכבר מתבשלים להם רעיונות על סדנאות חדשות, צביעות והדפסות.


בין לבין אני שוקדת על כמה פרויקטים ושיתופי פעולה שאספר עליהם ממש בקרוב.
המלהיב ביותר הוא יומן לשנה החדשה, 
יש בו המון הפתעות ואיורים ושווה לחכות עוד שבועיים שלושה להשקה שלו (:

תודה
חמוטל