כשמחשבה הופכת לבד

כשהייתי בת שש ארזנו בארגזים את הבית וטסנו לספרד.

גרנו בעיירה קטנה צפונית למדריד שדיברו בה רק ספרדית וקראו לה בורגוס.

אולי זה בגלל שהייתי קטנה ואולי זה בגלל שככה הזכרון עובד 

אבל המחשבה על ספרד מעוררת בי בעיקר פלשבקים של מראות וריחות וצבעים

כמו למשל קור

אבל אמיתי

של אירופה

וריח של ערמונים קלויים

ומראה של ערמונים קלויים בעיתון

צילום:שמואל גולומב (אבא)

ועצים ערומים ערומים בשדרה

צילום: שמואל גולומב (אבא)

אחר כך באביב הכל הפשיר

והעצים לבשו ירוק

אגמים מקרח הפכו חזרה למים 

ומפלים קטנים הופיעו לצד הכביש

צילום: שמואל גולומב (אבא)

ובקיץ? בקיץ חזרנו הביתה

ופה הכל בדיוק הפוך

הקיץ כל כך חום וצהוב

סוף הקיץ בקיבוץ נחשון

והחורף 

כמה שהוא ירוק

חורף בקיבוץ

ולמרות כל הירוק הזה שמקיף אותי עכשיו 

כשאני חושבת על חורף

עולות התחושות האפורות

של הענפים שמתחברים להם 

תמונה שצילמתי ועיבדתי בניו יורק בסנטרל פארק

כל כך מתחברים 

שלרגע מבקשים להפוך לתמונה אחת

כלומר לריפיט

כלומר לבד

ואז לכרית 
או לקלמר

צילום: איה וינד

צילום: איה וינד

תודה וחורף נעים וירוק,
חמוטל

כשהתותחים שקטים המוזות רועמות

כבר יומיים שקט

רק שישאר שקט

האופטימיות כבר מזדחלת חזרה

כזו אני

אופטימית חסרת תקנה

תמיד רואה את חצי הכוס המלאה

בטוחה שמכאן יהיה רק טוב

Lily Moon (התמונה מכאן) 

גם המוזה מתגנבת חזרה

לאט ובזהירות

והעפרון מגמגם

ואני

אני אופטימית 

מחר הוא כבר יחזור לצייר

מתוך היומן שלי שיוצא ממש בקרוב

תודה,

חמוטל

בית ישן - בית חדש

סבא שלי נולד לפני 93 שנים בתל אביב.

 בגיל 16 הוא התגייס לפלמ"ח ופגש את חסידה, סבתא שלי. 

שניהם לחמו במלחמת השחרור ובאחד הקרבות בדרך לירושלים סבא ניסה לפרק פצצה בעצמו ונפצע מאוד קשה. 

ככה אני זוכרת אותו, בדיוק כמו בתמונה, קצת נכה, עם הרבה מאוד קרחת אבל גם מאוד חיוני וחכם ושובב ומצחיק וגיבור.

לפני חמש שנים הוא נפטר והשאיר אחריו משפחה אחת המומה ובית כזה של פעם ברמת השרון.

תומר, אני והחתולה עברנו לגור בבית, אחרי שנתיים גם גל הקטנה הצטרפה.

את הז'קט סבתא חסידה תפרה ורקמה

מה שבאמת מדהים בבית זה החצר שלו.

 כל חורף הגרברות האדומות פורחות והדשא מתמלא בתלתנים, חמציצים וכובע נזיר. 

בכניסה צומחים צמחי תבלין ארץ ישראלים ששתלנו כשעברנו, כשמזג האויר נעים אני יוצאת לחצר עם עפרון ומחברת ורושמת את צמחי התבלין העונתיים.

גרברה אדומה

 לואיזה שציירתי בגינה 

ביום ראשון הבא אנחנו עוברים לקיבוץ נחשון, שם תומר גדל. אני מאוד מתרגשת וגם קצת עצובה. אחרי חמש שנים אני מרגישה שזו הפרידה האמיתית מסבא יוסי.

גל ואני בסלון

בקיבוץ מחכה לנו דירה קטנה וחמודה. חדר השינה היה פעם המזכירות של הקיבוץ ובמטבח הייתה מספרה. 

אני בעיקר מתרגשת מהצריף הקטן שתומר משפץ, בקרוב מאוד הוא יהפוך להיות הסטודיו החדש שלי.

יש בו די הרבה מקום וכבר מתבשלים להם רעיונות על סדנאות חדשות, צביעות והדפסות.

בין לבין אני שוקדת על כמה פרויקטים ושיתופי פעולה שאספר עליהם ממש בקרוב.

המלהיב ביותר הוא יומן לשנה החדשה, 

יש בו המון הפתעות ואיורים ושווה לחכות עוד שבועיים שלושה להשקה שלו (:

תודה

חמוטל