כשמחשבה הופכת לבד
כשהייתי בת שש ארזנו בארגזים את הבית וטסנו לספרד.
גרנו בעיירה קטנה צפונית למדריד שדיברו בה רק ספרדית וקראו לה בורגוס.
אולי זה בגלל שהייתי קטנה ואולי זה בגלל שככה הזכרון עובד
אבל המחשבה על ספרד מעוררת בי בעיקר פלשבקים של מראות וריחות וצבעים
כמו למשל קור
אבל אמיתי
של אירופה
וריח של ערמונים קלויים
ומראה של ערמונים קלויים בעיתון
 |
| צילום:שמואל גולומב (אבא) |
ועצים ערומים ערומים בשדרה
 |
| צילום: שמואל גולומב (אבא) |
אחר כך באביב הכל הפשיר
והעצים לבשו ירוק
אגמים מקרח הפכו חזרה למים
ומפלים קטנים הופיעו לצד הכביש
 |
| צילום: שמואל גולומב (אבא)
ובקיץ? בקיץ חזרנו הביתה
ופה הכל בדיוק הפוך
הקיץ כל כך חום וצהוב
והחורף
כמה שהוא ירוק
ולמרות כל הירוק הזה שמקיף אותי עכשיו
כשאני חושבת על חורף
עולות התחושות האפורות
של הענפים שמתחברים להם
 תמונה שצילמתי ועיבדתי בניו יורק בסנטרל פארק
כל כך מתחברים
שלרגע מבקשים להפוך לתמונה אחת
 כלומר לריפיט  כלומר לבד .jpg) ואז לכרית או לקלמר   |
תודה וחורף נעים וירוק,
חמוטל
חמוטל
